כאשר אנחנו מדברים על אחריות אישית במסגרת זוגית, אנחנו מתייחסים ברוב המקרים לנקודות הבאות שבאחריותנו:
- לקבוע את הגבולות ואת הערכים האישיים שלנו
- לכבד את הגבולות ואת הערכים האישיים של בן או בת הזוג שלנו
- לשמור על המרחב האישי של בני הזוג
- לשמור על מה שאנחנו עושים, מרגישים או חושבים
- לתקשר בצורה ברורה, גלויה והוגנת עם בן או בת הזוג שלנו
- להתפשר, כאשר אפשר או צריך, בלי לגרום לעצמנו להרגיש רע או לגרום לעצמנו נזק אישי
- לבקש עזרה אם וכאשר צריך
- לבחון את הפעולות שאנחנו עושים או את התוצאות שלהן, לשאול אם הן נכונות ולוודא שאנחנו לא גורמים נזק
- לא לנסות לשלוט בבן או בת הזוג שלי
- לכבד את הזכות לפרטיות של בן הזוג או בת הזוג: מאימיילים ושיחות טלפון, ועד חברויות כאלה או אחרות.
אם תבחנו את כל הדברים שהזכרנו למעלה, תראו שאם מקיימים אותם, מבטיחים ששני בני הזוג ירגישו טוב במערכת היחסים ביניהם.
אם אחד מאיתנו יבטיח למשל את הפרטיות של בן הזוג שלו, הוא יוכל לצפות להדדיות בנושא הזה, ולהבטחת הפרטיות שלו. פרטיות פרושה בין השאר ביטחון במעשיו של בן הזוג, ויחסים אישיים בטוחים וטובים יותר.
באותו אופן, כיבוד המרחב האישי יבטיח ששני בני הזוג ירגישו נינוחים בזוגיות שלהם ולא ירגישו לחוצים.
זה הכול טוב ויפה, אבל מה לגבי היום-יום?
להיות בזוגיות פרושה להיות באותה קבוצה – כמו קבוצת ספורט.
ולמשל, בקבוצת כדורסל, לכל שחקן יש תפקיד, אבל הוא מכסה ושומר גם על שחקנים אחרים.
אז ברמה הפרקטית, מותר לחלק את תחומי האחריות בבית – אתה תוריד את הזבל, אני אנהל את החשבון המשותף – אבל חשוב שמדי פעם גם מנהלת החשבונות המשפחתית תוריד את הזבל או תיקח את הרכב לשטיפה.
לסיכום, אם כך: אחריות בחיי בני זוג היא אחריות לראות את האחר תוך כדי כך שאנחנו מקפידים לשמור גם על עצמנו. אחריות נוספת היא אחריות יום-יומית לתפקוד שלנו, בין אם בניהול משק הבית ובין אם בחינוך הילדים, ועוד.
זקוקים לייעוץ או טיפול זוגי? באתר b144 תמצאו בקלות יועצים קרובים.
