ויסקי הוא משקה מזוקק, ממשפחת המשקאות החומים - כאלה שמתיישנים בחביות עץ. למשפחה זו שייכים למשל הרום והקוניאק. לשם השוואה, למשפחת המשקאות הלבנים שייכים הג'ין והוודקה ואלה הם משקאות שאינם מתיישנים ושותים אותם זמן קצר לאחר ייצורם.
ויסקי מייצרים מדגנים שונים: לרוב חיטה ושעורה, אבל גם תירס ושיפון. מדינות הוויסקי המסורתיות הן סקוטלנד ואירלנד, ארה"ב, קנדה ויפן, אבל כיום יש ייצור של ויסקי גם במדינות רבות אחרות, כולל ישראל.
מאירלנד וסקוטלנד - לארה"ב וקנדה
מקובל להניח שאת תורת הזיקוק של מה שייקרא מאוחר יותר בשם "ויסקי" הביאו לאירלנד ולסקוטלנד נזירים, אי שם במאה ה- 11. זיקוק אלכוהול היה נהוג במנזרים ושימש לייצור תרופות, וזה גם היה השימוש הראשוני של הוויסקי בכלל. בתחילת ההיסטוריה שמו של המשקה בגיילית (שפת הסקוטים והאירים) היה uisge beatha - ובעברית "מי חיים" - ושיבוש המילה "אויסגה" הפך ל"וויסקי".
ויסקי כמשקה הפך פופולרי בסביבות המאה ה- 15. מאירלנד וסקוטלנד הוא נדד לאמריקה יחד עם המהגרים הרבים שהתיישבו ביבשת החדשה, עם הבדל אחד עיקרי: בעוד שאת הוויסקי באירלנד וסקוטלנד ייצרו ומייצרים עדיין מחיטה ושעורה, את הוויסקי האמריקאי החלו לייצר מתירס - הדגן שהיה הזמין ביותר בעולם החדש.
איך מייצרים ויסקי?
למרות הבדלי הסגנונות בין סוגי הוויסקי במדינות השונות, בסופו של דבר המשקה מיוצר בדרך דומה, בכל מקום:
מתחילים בדגן כלשהו - חיטה, שעורה, שיפון או תירס. אם מדובר בשעורה, מנביטים אותה למשך זמן קצר, ואז עוצרים את הנביטה על ידי קלייה בחום. שלב זה, שבו נוצר "לתת" או בלועזית Malt, הוא חשוב, כיון שבו הופכים את הסוכרים שבגרעינים היבשים, זמינים לתסיסה.
את הלתת או את הדגנים האחרים גורסים ואז מתסיסים והופכים לבירה גולמית. את הבירה הזו מזקקים, בתהליך שבו מרכזים למעשה את האלכוהול שנוצר בבירה: מ- 7% אלכוהול, מגיעים ל- 80% ויותר של נוזל צלול וחסר צבע.
בשלב זה עדיין לא מדובר בוויסקי, אלא בתזקיק, בלבד. את התזקיק הזה מדללים מעט במים (לרוב עד ריכוז אלכוהול של 65% לערך) ומכניסים ליישון והתבגרות בחביות עץ אלון גדולות.
את החביות מניחים במחסנים מיוחדים למשך שנים, ובמהלך הזמן הזה קורים שני דברים:
- התזקיק מתרכך ומתעדן, הוא מקבל טעמים מהעץ של החבית וריכוז האלכוהול שבו יורד.
- התזקיק מקבל צבע חום: היות והחבית היא לרוב חרוכה מעט מבפנים, עובר חלק מהצבע החרוך אל הנוזל והופך אותו חום. ככל שעוברות יותר שנים, הוא עשוי לקבל יותר צבע.
בין סוגי הוויסקי השונים יש הבדלים בצורת הזיקוק. יש הבדלים בין כמות החיטה מול כמות השעורה או התירס שבהם משתמשים לייצור הבירה הבסיסית והתזקיק ויש הבדלים בין משך היישון הדרוש כדי שלתזקיק ניתן יהיה לקרוא "ויסקי". באירלנד ובארה"ב, למשל, דרושות רק שנתיים יישון, בעוד שבסקוטלנד הזמן המינימלי הוא שלוש שנים.
באילו מדינות מייצרים ויסקי?
מבחינת מסורת ייצור, את עולם הוויסקי מחלקים לשלושה חלקים עיקריים:
- העולם המסורתי - מדינות כמו סקוטלנד, אירלנד, ארה"ב וקנדה. אלה הן יצרניות הוויסקי המסורתיות ביותר.
- העולם החדש ה"קר" - יפן, מדינות אירופה הצפוניות (סקנדינביה, למשל). במקומות אלה הוויסקי מתיישן לאט ומקבל טעמים "קרים", חדים ופרחוניים יחסית.
- העולם החדש ה"חם" - הודו, טייוואן, צרפת ואפילו ישראל. בארצות אלה הוויסקי מתיישן מהר יחסית ומקבל טעמים "מתוקים" ומעט טרופיים.
ויסקי סקוטי, או בשמו המוכר סקוטץ'
מיוצר בעיקר מלתת שעורה וחיטה ומיושן לפחות שלוש שנים.
נהוג לדבר על "בלנדד סקוטש", כאשר מדובר בוויסקי שמיוצר הן מלתת שעורה והן מ- grain, או חיטה, ומקור התזקיקים יכול להיות במספר מזקקות. סינגל מאלט - סוג ויסקי שלרוב הוא יקר יותר - מייצרים רק מלתת שעורה, ורק במזקקה אחת, במהלך ייצור בודד.
את סקוטלנד מחלקים למספר אזורים, כאשר ביניהם אזור ההיילנדס נחשב כזה שבו מייצרים ויסקי עוצמתי יחסית. בספייסייד מייצרים ויסקי שהוא יותר רך ופרחוני בטעמיו. באזור האיים - איילה - מייצרים ויסקי בעל ניחוחות מעושנים.
ויסקי מאירלנד: ויסקי שמייצרים לרוב מחיטה, אבל גם מדגנים אחרים (שעורה ותירס). רובו מתיישן לפחות שנתיים, והוא נחשב רך ועדין יותר מהוויסקי הסקוטי. רוב הוויסקי האירי הוא ויסקי שמורכב ממספר סוגי דגנים, ומגיע ממספר מזקקות (בלנדד ויסקי).
ויסקי אמריקאי
רובו מיוצר מחיטה ותירס. כדי שוויסקי אמריקאי ייקרא "בורבון", הוא חייב להיות מיוצר רובו מתירס. בנוסף, הוא חייב להתיישן לפחות שנתיים, בחביות עשויות עץ אלון אמריקאי "לבן" שחרכו אותו היטב מעל אש גלויה.
ויסקי קנדי
בעבר הוא היה פופולרי מאוד, אבל מאז שנות השישים ירדה קרנו. הוא מיוצר מדגן שנקרא שיפון, ויש לו טעם רך, אבל עוקצני במקצת; מזכיר קצת פלפל אדום חריף. זהו ויסקי שנמכר כאשר הוא צעיר, ומחירו יחסית נמוך.
ויסקי יפני
היפנים מייצרים ויסקי מאז סוף המאה ה- 19, בסגנון שנחשב סקוטי. למה זה? כיון שחלוץ הוויסקי היפני, ומי שהביא את תורת הזיקוק שלו ליפן, למד בסקוטלנד (ואפילו התחתן עם אישה סקוטית).
חלק גדול מהוויסקי היפני מכיל לא מעט ויסקי סקוטי, שאותו מייבאים ליפן. רק ב- 15 - 20 השנים האחרונות אפשר להשיג ויסקי שכולו יפני; הוא יחסית יקר ונדיר מחוץ ליפן.
ויסקי הודי
ההודים הם שתייני הוויסקי הגדולים בעולם, אבל למעשה הם שותים משקה מעורב, שעשוי בחלקו ממולאסות (שאריות של זיקוק סוכר), כמו רום. רק ב- 15 השנים האחרונות החלו לצוץ מזקקות ויסקי אמיתי גם בהודו, וכיום אפשר להשיג ויסקי הודי גם בישראל.
ויסקי ממקומות אחרים: צרפת, שוודיה ומדינות אחרות באירופה, בכולן מייצרים ויסקי. ברוב המקרים מדובר במזקקות קטנטנות, כך שאי אפשר לדבר עדיין על סגנון או טעמים ייחודיים.
ויסקי ישראלי
גם בישראל מייצרים ויסקי: יש (שנת 2020) ארבע מזקקות פעילות, שמייצרות ויסקי בשיטות הסקוטיות, יותר מאשר כל דבר אחר. רק בעוד שלוש או ארבע שנים נוכל להעריך האם יש לוויסקי ישראלי איכות ייחודית ועתיד.
תרבות ההגשה והשתייה של ויסקי
- בלנדד ויסקי 40% אלכוהול נהוג להגיש בכוסות לואובול. אפשר לשתות כמות שהוא או עם טיפת מים או קוביית קרח או שתיים; בעיקר אם מדובר בוויסקי בערב קיץ חם.
- סינגל מאלט - 40% אלכוהול: אפשר להגיש בלואובול. לעיתים קרובות מגישים בכוס מיוחדת, צרה יחסית וקמורה, שנקראת גלנקיירן. אפשר להוסיף לוויסקי מעט מים - כמות של אצבעון, במנה של 50 מ"ל לערך - ולערבב מעט, כדי לשחרר ארומות וטעמים. לא נהוג לשתות על קרח.
- סינגל מאלט בריכוז של יותר מ- 40% או בחוזק חבית (46% ויותר) נהוג כמעט תמיד לדלל במעט מים, אבל רצוי לטעום קודם, כדי להעריך אם יש בכך צורך.
בלנדד ויסקי נהוג למכור כאשר הוא צעיר יחסית: בן שנתיים - שלוש ולא הרבה יותר מזה (יש כמובן יוצאים מהכלל). לעומת זאת, סינגל מאלט ויסקי נהוג למכור אחרי שהוא מתיישן כמה שנים: ברוב המקרים מתחילים בשמונה שנים, לאחר מכן 12, 14, 18, 21 ואז "מופעים" מיוחדים, בני שנים רבות.
האם שווה או כדאי לקנות ויסקי כל כך מיושן? את התשובה לכך נגלה בסוף. נאמר רק שכיום יש לא מעט ויסקי סינגל מאלט שלא מציינים כמה שנים התיישן, אלא נותנים לו שם או כינוי. ויסקי כזה נקרא NAS Whisky (No Age Statement) ומחירו עלול להיות גבוה כמו של ויסקי מתיישן.
ויסקי אמריקאי - במיוחד ברבן - הוא ויסקי מעט מתקתק באופיו. האמריקאים אוהבים לשתות אותו על כמה קוביות קרח, כדי להפוך אותו למשקה ארוך יותר; אפשר בהחלט.
כדאי לזכור: ויסקי הוא עניין של טעם. אם אתם אוהבים את המשקה שלכם על קרח - שתו אותו על קרח. עם מים? שתו עם מים. אתם משלמים, וזה הדרינק שלכם!
ויסקי: השמות הגדולים
כמו שכבר אמרנו, את עולם הוויסקי מחלקים בין עולם הבלננד ויסקי ועולם הסינגל מאלט.
בלנדד ויסקי בולטים ומוכרים
בעולם הבלנדד ויסקי, השמות הגדולים והמוכרים הם אלה:
מסקוטלנד: ג'וני ווקר, בלנטיינס, שיבאס ריגאל, פיימוס גראוס ודיואר'ס: משקאות אלה עורבבו לראשונה ויוצרו על ידי מי שלרוב היו בעלי חנויות מכולת: הם היו צריכים משקאות עבור הלקוחות שלהם (רובם אנגלים, אגב), שלא אהבו את הטעמים החזקים של הסינגל מאלטס.
זו גם הסיבה שכמעט כל המשקאות האלה נושאים שמות של אנשים: ג'ון ווקר, בל, האחים שיבאס וכו'.
השמות הגדולים של הוויסקי האירי הם בושמילס - על שם המקום בו יוצר הוויסקי, וג'יימסון - על שם מי שייצר אותו לראשונה. יש גם שמות פחות מוכרים, כמו פאואר'ס וטולמור דיו.
בארה"ב, אנחנו שוב מכירים שמות גדולים של משקאות שנקראים על שם מי שייצרו אותם: ג'ק דניאל'ס, ג'ים בים, בוקר'ס, אלייז'ה פפר ואחרים. מצד שני, יש מותגים צעירים וחשובים שנקראים על שם מקומות היסטוריים: וודפורד ריזרב, נוב קריק, באפלו טרייס ועוד.
סינגל מאלטים בולטים
רוב רובם של הסינגל מאלטס נקראים על שם המקומות מהם הם מגיעים; המקומות בהם זיקקו אותם לראשונה או בהם היו ממוקמות בעבר המזקקות.
כך, בסקוטלנד אנחנו מכירים את ה- The Glenlivet: גלנליווט הוא שמו של המקום בו החל למעשה זיקוק הוויסקי החוקי בסקוטלנד. לאחר שהוא התפרסם מאוד, החלו לצוץ חיקויים רבים, אבל המותג המקורי קיבל את הזכות להשתמש במילה "The" כדי לציין שהוא המקורי ממקום זה.
שמות מפורסמים אחרים הם גלנמורנג'י, גלנפידיך, בלוויני, טומטין, מקאלן, היילנד פארק, לגוולין, סקאפה, רויאל לוכנגר, ברוקלדי ועוד, ועוד, ועוד.
האם אין סינגל מאלטים גם מאירלנד וממקומות אחרים?
יש, אבל הם נדירים.
באירלנד יש סינגל מאלט למזקקת בושמילס, ויש יצרנים נוספים. ביפן יש חלק קטן של ויסקי שאינו מעורבב, אבל באופן עקרוני אפשר בהחלט לומר שהרעיון הזה, של ויסקי שמיוצר רק מלתת שעורה ורק במזקקה אחת ובזיקוק בודד אחד (ולא מערבוב של תזקיקים מכמה זיקוקים או מזקקות) הוא רעיון סקוטי למהדרין.
בלנדים מיוחדים ומהדורות מיוחדות
הזכרנו מעט את נושא התיישנות הוויסקי או מספר השנים שהוא שוהה בחביות: ברוב המקרים, די ב- 12 - 18 שנים כדי שהוויסקי יקבל את מלוא הטעמים ויתפתח כראוי. מעבר לכך מדובר במשקאות יוקרה, שנמכרים לרוב כמתנות מיוחדות ויקרות.
מחיריהם של בקבוקים של ויסקי בן 25 שנים ויותר עלולים להיות אלפי דולרים. הוויסקי שנמכר במחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית היה מקאלן ולריו אדמי (Valerio Adami) 1926, בן 60 שנים, שנמכר ב- 2018 באדינבורו בסכום של 848,000 ליש"ט.
שאלות נפוצות על וויסקי
מה המחיר של וויסקי איכותי?
יש המון משתנים שמשפיעים על המחיר של וויסקי, כמו שנת ייצור, מותג, סוג ועוד. כדי לקבל אינדיקציה ולהשוות מחירים בין מותגי הוויסקי הפופולאריים ביותר בישראל, היכנסו למחירון אלכוהול עדכני שמחכה לכם בבזק 144.
האם יש וויסקי כשר לפסח?
וויסקי מופק באמצעות זיקוק של דגנים שונים, ולכן לא קיים וויסקי כשר לפסח. יחד עם זאת ישנם סוגים אחרים של אלכוהול ויינות שכשרים לפסח. מומלץ שתתעניינו על כך בחנות משקאות לפני שאתם קונים. לרשימת חנויות אלכוהול לחצו כאן
איך מודדים מנה של וויסקי?
מנה אחת של וויסקי מכילה 10 גרם אתנול. מבחינת היחס לנפח נמצא כמות זאת בכ-30 מ"ל של משקה. כלומר צ'ייסר של וויסקי נחשב למנה.
כמה קלוריות יש בוויסקי?
כמו כל משקה חריף אחר, גם וויסקי הוא משקה עתיר קלוריות, ומכיל כ-250 קלוריות ל-100 מ"ל. כלומר, אם נרצה לדעת כמה קלוריות נשתה ע"י צריכה של מנה אחת, בחישוב גס ניתן לומר שצ'ייסר וויסקי מכיל כ-75 קלוריות.
