לשון הרע – גבולות המותר והאסור 
מאת: שירה אלה

הוראת החוק המרכזית העוסקת בלשון הרע, היא חוק לשון הרע. חוק זה אמון על האיזון שבין לשון הרע ובין חופש הביטוי.  

הצלחת תביעת לשון הרע, תלויה בפרסומה של אמירה בעל פה או בכתב, אשר פגעה בתובע או יכלה הייתה לפגוע בו. בנסיבות מסוימות אותן מונה חוק איסור לשון הרע, מוגנים הצדדים מפני תביעת לשון הרע. דוגמא אחת לכך היא פרסומו של בעל דיו במסגרת דיון משפטי.  

המצב המשפטי כיום בתחום לשון הרע, מקשה מאוד על הנפגעים להגיש תביעה ולקבל את הפיצוי הנאות, בין השאר עקב קשיים להוכיח את זהותו של המפרסם. מצב דברים זה בא לידי ביטוי בעיקר פרסומי לשון הרע באינטרנט.  

נוסף על זאת, ישנו קושי להוכיח את הנזק שנגרם עקב הפרסום. קושי זה איננו מתבטל בשל סמכותו של בית המשפט, לפסוק פיצוי כספי ללא הוכחת הנזק, היות בית המשפט, אינו חייב להשתמש בסמכות זו והדבר נתון לשיקול דעתו.  

הגשת תביעת לשון הרע
עידן האינטרנט פתח עולם שלם של אפשרויות חדשות, חלקן חיוביות מאוד וחלקן פחות. הוצאת לשון הרע, היא ללא ספק אחת מתופעות הלוואי של הרשת, כאשר לעיתים קרובות, אנשים נפגעים מלשון הרע באינטרנט אך לא יכולים למצות את הדין עם המפרסם: 

1.         זהות המפרסם : לא פעם, לא ניתן לאתר את זהותו של המפרסם הפוגעני, או אם ניתן לעשות זאת, כרוך הדבר בעלות כספית גבוהה ועל כן, נמנעת מהנפגע, האפשרות להגיש תביעת לשון הרע.

           

2.         הוכחת הנזק : עבור הנפגע מהוצאת לשון הרע, הפן הראייתי איננו המכשול היחיד ולמעשה, הקושי הגדול ביותר הוא הוכחת הנזק שגרם הפרסום. כאשר מדובר בפגיעה בכבודו של האדם או בשמו הטוב, קשה מאוד להוכיח את קיומו והיקפו של הנזק.  

נכון כי המחוקק נתן בידי בתי המשפט, את הסמכות לפסוק פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, מצד התובע, אך הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ומשנכשל התובע מלהוכיח את קיומו של נזק, נתון הוא לחלוטין, בידיו של בית המשפט, להחליט באם נסיבות אותה תביעת לשון הרע, מצדיקה מתן פיצוי או אם לאו.

 

3.         שיקול דעת : קושי נוסף בתביעות לשון הרע, הוא שיקול הדעת של בית המשפט. במסגרת תביעת לשון הרע, מוסמך בית המשפט להפעיל שיקול דעת רחב ביותר. נתון זה יוצר חוסר וודאות גדולה בקרב נפגעי לשון הרע. בהקשר זה נציין את סמכותו של בית המשפט להקל בעונשו של הנתבע, ואת סמכותו לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי שיקול דעתו שכן אין הוא מחויב לעשות כן, אף אם הנתבע אחראי בגין לשון הרע.  

מן האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הגשת תביעת לשון הרע, דורשת מומחיות רבה בתחום, כמו גם, נסיבות חמורות של הוצאת לשון הרע, אשר לא יותירו מקום לספק, באשר לזכאותו של התובע, לקבל פיצוי כספי נאות.

 גבולות חוק איסור לשון הרע

חוק איסור לשון הרע מציב את הגבולות שבין לשון הרע לבין חופש הביטוי. מחד, קובע החוק כי פרסום התבטאות, על כל צורותיה, אשר בכוחה להשפיל, לבזות או לפגוע באחר, היא לשון הרע ומאידך, כולל החוק הגנות הפוטרות מאחריות בגין לשון הרע. כמו כן, בסעיף 19 ישנן הקלות לנתבע או הנאשם, אשר רשאי בית המשפט לשקול אותן, במתן גזר הדין או פסיקת הפיצויים, על פי העניין.  

מחד, ישנה רשימה בחוק, של פרסומים מותרים, אשר לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי ומאידך, רשאי בית המשפט, לפסוק לנפגע, פיצוי כספי נכבד של עד 50,000 ₪, ללא הוכחת הנזק שנגרם לו, בעקבות הפרסום.  

ממצב דברים זה, אנו למדים כי לחוק איסור לשון הרע, יש שתי מטרות סותרות: האחת, להרתיע מפני פגיעה במוניטין של אדם ובשמו הטוב והשנייה, לשמור על חופש הביטוי ולא להגבילו שלא במידה ראויה. 

בתי המשפט נדרשים לשאלת האיזון הזו, בכל תביעת לשון הרע ואין ספק כי ההכרעה בסוגיה זו, אינה פשוטה.  

יש הסבורים כי חוק איסור לשון הרע, מגן יתר על המידה על חופש הביטוי ופחות על לשון הרע. סממן מרכזי לכך, ניתן לראות בסעיף ההקלות, אשר משמעותו היא שגם כאשר נמצא המפרסם אשם או אחראי בדין לשון הרע, יכול בית המשפט להקל בעונשו או בפיצוי שיהיה עליו לשלם.  

נטל ההוכחה
במשפט אזרחי, חובת ההוכחה מוטלת על התובע, כלשון המשפט: "המוציא מחברו, עליו הראייה". קבלת תביעת לשון הרע, מותנית בפרסומה של אמירה בעל פה או בכתב, בכל אופן, אשר פגעה בתובע או יכלה הייתה לפגוע בו.  

היכן שאין המדובר בפגיעה משמעותית, אשר גרמה לנזק, אין טעם בהגשת התביעה, היות שייתכן כי בית המשפט ידחה את התביעה משיקולי איזון של לשון הרע מול חופש הביטוי. כמו כן, אם אכן לא נגרם נזק לתובע, סביר להניח כי בית המשפט, לא יפסוק לתובע פיצוי כספי ללא הוכחת נזק. 

בית המשפט נוהג להשתמש בסמכות זו, כאשר ברור לו כי נגרם לתובע נזק אמיתי, אך מפאת הנסיבות, התקשה להוכיח את קיומו של הנזק והיקפו.  

כאשר הנתבע או הנאשם, טוען להגנת תום הלב, המופיעה בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע, נטל ההוכחה עובר אליו, להראות לבית המשפט כי הוא ממלא את תנאי ההגנה.  

התבטאות מבישה או מבזה של אדם כלפי אחר, יכולה להיות לשון הרע, כאשר היא פורסמה רבים וגרמה או הייתה יכולה לגרום לנזק למושא ההתבטאות. פטור מאחריות בגין לשון הרע, ניתן לפרסומים מותרים, במסגרת חוק איסור לשון הרע, כמו גם לנתבעים או נאשמים, שעומדת להם טענת הגנה על פי החוק.