בוקר אחד הן מתגלות שוב: חרדות. אחרי שגדלו ונראה שהתבגרו, יש לילדים שלנו שוב חרדות: המתבגרים מפחדים ומתנהגים כמו ילדים קטנים. מהן חרדות של מתבגרים ואיך פסיכותרפיה יכולה להועיל?
"אבא, יש בלוטות לימפה בקרסול? נפוח לי. יכול להיות שיש לי סרטן?" או "אני לא רוצה יותר לצאת למסיבות. צוחקים על הגרוגרת שלי. " פתאום אנחנו שומעים את השאלות האלה מהילדים המתבגרים שלנו ואנחנו לא מאמינים: "מאיפה הם מביאים את החרדות האלה?"
מתי חרדות של מתבגר הן חרדות טבעיות ומתי כדאי לקחת אותו או להציע לו טיפול פסיכותרפיה?
גיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט. פתאום הילדים שלנו מגלים שהחיים הם לא פיקניק, שישנן דרישות ויש צורך לגלות אחריות, ושיש דבר כזה שנקרא "עתיד" והוא ממש לא ברור. העולם הוא עניין לא פשוט, הם מגלים, והם נבהלים.
פסיכותרפיסטים שמתמחים בבני נוער ומתבגרים מסבירים שהנערים והנערות שמגיעים לטיפול פסיכותרפי סובלים מבעיות דומות לאלה של מבוגרים, לצד בעיות נוספות. הרקע לטיפול הפסיכותרפי הוא לרוב שונה אצל מתבגרים מאשר פסיכותרפיה למבוגרים ומתבסס על בעיות בקבלה חברתית, יכולות אישיות ועתידיות ועוד.
חלק מהמתבגרים מקבלים את ה'עולם החדש' ומתמודדים איתו תוך התנסויות אישיות והתפתחות, אבל עולמם של מתבגרים אחרים מתערער, והם זקוקים לטיפול פסיכותרפיה שיעזור להם להתמודד עם העולם המשתנה. כך מוצא את עצמו הפסיכותרפיסט מתמודד עם מגוון בעיות והפרעות אכילה, הפרעות התנהגותיות, שימוש בסמים וחומרים אחרים וכמובן דכאון וחרדה.
שיטות עיקריות לטיפול פסיכותרפיות במתבגרים
חרדות של מתבגרים מטופלות לרוב באחת משתי גישות פסיכותרפיה עיקריות:
-
טיפול פסיכודינמי – בטיפול פסיכותרפיה זה מתמודד המטופל באופן אקטיבי עם גורם הפחד תוך חקירת והבנת הגורמים לפחד.
-
טיפול קוגניטיבי התנהגותי – חשיפה הדרגתית לגורם החרדות והפחדים תוך עבודה על נטרול המחשבות וההתנהגויות שגורמים לפחד.
פסיכותרפיה למתבגרים – מתי?
חרדות בשלב ההתבגרות, מסבירים פסיכותרפיסטים, הן דבר טבעי ושכיח. הבעיה מתחילה כשהן מעכבות את התפתחות המתבגר או גורמות לו נזקים ומפריעות להשתלבותו בחברה. אם קורה ומתבגר פונה ומבקש ייעוץ פסיכותרפי או טיפול פסיכותרפיה יש כמובן לאפשר לו אותו. במצבים אחרים יש לפנות לאבחון וטיפול פסיכותרפיה כשישנה פגיעה בתפקוד של התא המשפחתי או ירידה בלימודים או בתפקוד האישי של המתבגר.
בכל המצבים האלה, אומרים מומחי הפסיכותרפיה, אסור להתעלם משום סימן או סימפטום ובוודאי שאין לזלזל בשום פיסת מידע. מורים, מחנכים ואפילו חברים יכולים להתריע, אבל האחריות בהבנת הצורך בטיפול פסיכותרפי היא על ההורים. בנוסף חשבו להבין שלהורים וליתר בני המשפחה עשוי להיות לא רק תפקיד באבחון הבעיה ובהסעות למטפל, אלא תפקיד אקטיבי בתרגילים שונים ובתהליך הריפוי.