שיקולים בבחירת איזה סוג שיטה להדפסה על חולצות כדאי?
1. כמות הפריטים על החולצה
אם מדובר בבגדים שהם בבחינת מתנות או מזכרות למשל, יש להניח שיהיה מדובר בפריטים בהדפסה בכמות קטנה מאוד; לעיתים פריט בודד או שניים, לכל היותר. מצד שני, אם מדובר במחלקה שלמה של טירונים או כיתת בית ספר (או כל המחזור) יהיה צורך בכמה עשרות פריטים, והשיקולים, באיזו טכניקה להשתמש, יהיו אחרים.
ככלל, עד 25 פריטים נחשב ל'כמות קטנה'. מעבר לזה - השיטות שמתאימות יותר הן שיטות לכמויות גדולות.
2. סוג בד שבו רוצים להשתמש
יש סוגי הדפסה שמתאימים לכל סוגי הבדים, בכל משקל או עובי ומכל סוג סיב. מצד שני, יש סוגי הדפסה שמתאימים רק לבדים סינתטיים או בדים קלים.
לדוגמא, בד טבעי הוא בד נושם והוא קל ללבישה בקיץ הישראלי, ואילו בד פוליאסטר גורם להזעה.
3. מהירות ההדפסה על חולצות
אם אתם צריכים את העבודה מהיום למחר או לכל היותר ביומיים - שלושה הקרובים שלאחר ההזמנה, יש סוגי הדפסה שלא יתאימו. מצד שני, יש בהחלט סוגי דפוס שיאפשרו לכם לקבל את העבודה תוך שעה, או אפילו במקום (בעיקר בכמויות קטנות בבית דפוס דיגיטלי).
4. מחיר החולצות
אולי השיקול הנפוץ ביותר, במיוחד כאשר מדובר בחולצות טריקו בכמויות גדולות לכיתות בית ספר, לאירועים צבאים או למסירה ללקוחות כמו במבצעי מכירות שונים.
יש שיטות שבהן מחיר ממוצע לפריט בודד יורד כאשר מדפיסים בכמות גדולה, ויש כאלה שמחירן קבוע, ויחסית גבוה, גם אם מדפיסים בהן עשרות חולצות.
יש גם שיטות שמתאימות לשימוש ביתי ומשרדי קטן, ולא מחייבות שימוש בציוד מיוחד מלבד מדפסת ביתית ומגהץ, אך עדיין עלות כל חולצה היא גבוהה.
רוצים לפנק או להתפנק בעצמכם בחולצה בעיצוב אישי? מצאו כאן חנות מומלצת להדפסה על חולצות וחייגו
אחרי שעברנו על השיקולים בבחירת השיטה, הנה הדרכים המרכזיות לסוגי הדפסה על חולצות:
הדפסת רשת או "דפוס משי"
זו ללא ספק השיטה הזולה ביותר לשימוש למספר פריטים גדול - במיוחד מעל כמה עשרות.
הבסיס הוא יצירת גלופה שעשויה מרשת של פוליאסטר: את הרשת אוטמים בשיטה מיוחדת במקומות בהם לא רוצים שצבע יעבור. מניחים את הרשת על הבד, מורחים עליה צבע ומרימים את הרשת. הבד מודפס במקומות בהם הרשת לא הייתה אטומה. לאחר ייבוש בחום, החולצה מוכנה לשימוש.
יש לקחת בחשבון שעלות ייצור הגלופה הוא 120 - 150 ש"ח לגלופות קטנות, כמו של לוגו בית ספר למשל, ומעבר לזה יש עלות הדפסה, שהיא יחסית נמוכה לכל "סיבוב". כך שאם מזמינים חולצה אחת, המחיר הוא גבוה ופחות משתלם. אך ככל שמזמינים יותר פריטים, המחיר הממוצע לחולצה בודדת יורד (עלות הגלופה מתחלקת על יותר פריטים).
יתרונות לשיטה
- ניתן לשימוש על כל סוג בד (במיוחד בדים טבעיים).
- שומר על גמישות הבד.
- עמיד יחסית בכביסות.
חסרונות לשיטה
- לא לכמויות קטנות.
- לא לריבוי צבעים (כל צבע משמעותו גלופה נוספת).
- העמידות לאורך זמן תלויה מאוד באיכות הצבע והדפוס.
- הדפסה בודדת לוקחת זמן רב שדרוש להכנת הגלופה הראשונה, למריחת הצבע ובסוף לייבוש החולצה בחום.
הדפסה על חולצות בשיטת סובלימציה
סוג של הדפסת חום שבה מייצרים מעין מדבקה, עליה מורחים או מדפיסים במקומות המיועדים צבע שמומס בחום. לאחר שהצבע מתייבש, מניחים את המדבקה על החולצה ומעבירים בחום את הצבע לחולצה או לבד.
זו שיטה מעולה להדפסה על שטח גדול של החולצה, כאשר למעשה צובעים את הבד עצמו ולא מדפיסים עליו, כמו בהדפסת רשת. החיסרון - הגדול מאוד - הוא שאי אפשר להשתמש בשיטה זו בבדים טבעיים, אלא רק בסיבים מעשה ידי אדם. זו שיטה שמתאימה לדריי פיט, למשל, כיון שהוא עשוי מפוליאסטר.
יתרונות לסוג הדפסה זה
- עמיד לאורך זמן.
- מתאים להדפסת שטחים גדולים של החולצה.
- מתאים להדפסת אינספור צבעים או פטרנים (דוגמאות).
חסרונות
- לא עובד על בדים טבעיים אלא רק על סיבים סינתטיים (לכן יתאים לדריי פיט למשל, כיון שהוא עשוי מפוליאסטר).
- עלול להיות יקר בכמויות קטנות.
- מתאים לכיסוי חלקים קדמיים ואחוריים של החולצה (למשל לא תחת בית השחי).
- לא נראה טוב כשיש תפרים או תיפורים.
- בשיטה זו, הדפסת צבעים כהים על רקע שחור נבלעים בתמונה.
הדפסה על חולצה עם ספריי צבע
כן, זה אפשרי. יש צבעי בד עמידים בכביסה שאפשר להתיז על בד, להמתין לייבוש וללבוש: חותכים תבנית או סטנסיל מקרטון, מניחים על החולצה ומתיזים את הצבע על ודרך התבנית. במקום בספריי, אפשר להשתמש גם במכחול או מברשת, למראה 'מסוקס' ופראי במיוחד.
מיועד לחובבי גרפיטי, למי שרוצים מראה מחתרתי או לחולצות מחאה להפגנות.
יתרונות
- הדפסה מהירה מאוד.
- ניתן לשימוש בכל גודל, בהתאם לתבנית שיצרתם.
- לא מחייב עיצוב גרפי מיוחד, אלא אם כן אתם רוצים, כיון שהמראה הוא ממילא לרוב פרוע ומחתרתי.
- באופן יחסי לא אוטם את הבד ושומר על גמישות ונוחות ללבישה.
- הדפסה יחסית זולה.
- מתאים לכמויות גדולות.
חסרונות
- עמידות לא גבוהה במיוחד בכביסה.
- תהליך מאוד איטי (זמן ייבוש ארוך).
- קשה לשמור על מראה נקי של שולי ההדפסה.
- מוגבל לצבע או שניים לכל היותר.
מדבקות ויניל ופלקס
מכירים את החולצות שמעוצבות כמו חולצות של קולג'ים או קבוצות ספורט אמריקאיות? שם ושנה סביב הלוגו, במרכז? זו השיטה בה מדפיסים בכמויות קטנות את החולצות הללו (לכמות גדולה משתמשים בהדפס רשת).
בעבר היו משתמשים במדבקות ויניל או פויל (מתכת דקיקה): היו חותכים בפלוטר את האותיות, ומדביקים אותן בחום על הבד במכבש מיוחד. היום השיטה שונה במקצת, כאשר כבר לא חותכים את החומר אלא מדפיסים אותו (נקרא פלקס או סופט פלקס). את התדפיס מעבירים לחומר דביק שנמס בחום, והוא זה שמצמידים לחולצה בגיהוץ.
הדפסת התדפיסים מהירה יחסית לחיתוך ויניל אבל עדיין יש לבצע כל חולצה בנפרד, כמו למשל בהדפסת משי או רשת. בסיום ההדפסה מניחים (גם כן בחום) חומר מייצב או מקבע, ששומר על החולצה לאורך זמן.
יתרונות
- עלות יחסית סבירה, גם בכמויות קטנות.
- מתאים בעיקר לכיתובים ולוגואים.
- מתאים לכל סוגי הבדים.
- עמיד מאוד.
חסרונות
- הדפסה יחסית לא כל כך מהירה.
- מוגבל במספר הצבעים שאפשר לבצע על כל חולצה (לרוב אחד או שניים).
- מוריד מאוד את גמישות הבד ולא תמיד נח ונעים ללבישה.
מדבקות לחולצה להדפסה ביתית
את המדבקות לשימוש בשיטה זו אפשר להשיג בחנויות לציוד משרדי, ובעיקר באינטרנט. מדובר במדבקות שבהן משתמשים בבית או במשרד, במדפסות ביתיות של דיו או לייזר או בהדפסות מסחריות של פריטים בודדים ממש (אחד או שניים): את המדבקה, שמתאימה ברוב המקרים לשימוש במדפסת בגודל A4, מזינים למדפסת. לאחר מכן מדפיסים עליה את התמונה ואז, אחרי שהדיו התייבש, מניחים על הבד שמיועד להדפסה. מגהצים את המדבקה בחום בינוני ואז מסירים את גב הנייר שלה. החומר הצבעוני נדבק בחום לחולצה ולאחר כמה זמן שדרוש לייבוש והתייצבות, אפשר ללבוש אותה.
מלבד בבית, השיטה הזו משמשת למשל חנויות של הדפסות על מוצרים ומקומות שמדפיסים את התמונות שלכם מהסלולר או מקבצים.
יתרונות
- מתאים מאוד לכמויות קטנות.
- העלות הביתית לא גבוהה.
- יחסית לשימוש ביתי הזמן לביצוע לא מאוד גבוה (תוך 20 - 30 דקות יש לכם חולצה).
- מתאים למרבית סוגי הבדים (בהתאם לסוג המדבקה).
- אפשר להדפיס כל תמונה או עיצוב.
חסרונות
- יש צורך בהיפוך התמונה במחשב.
- עלות גבוהה לשימוש בכמויות גדולות.
- מגביל את גמישות הבד והופך את החולצה פחות נעימה ללבישה.
- לא מאוד עמיד בכביסות.
- איכות ההדפסה תלויה באיכות במדפסת הביתית.
- ברוב השימושים הביתיים ההדפסה מוגבלת לגודל של A4.
הדפסה דיגיטלית ישירות על בד החולצה
Direct to Garment או DTG היא המילה האחרונה בתחום ההדפסות על חולצות טריקו, ובכלל. מדובר במדפסות שיכולות להדפיס כל תמונה או דימוי על הבד, ולעשות זאת בצבעים ידידותיים לסביבה, מסיסים במים (ולא בממיסים אורגניים, מסוכנים).
המובילה העולמית בתחום הזה היא החברה הישראלית Kornit Digital, שפיתחה כמה סוגים של מדפסות: הקטנה שבהן מתאימה לחולצות T והגדולה יכולה להדפיס וילונות או בדי ריפוד ובדים, למעשה בכל גודל. בנוסף, אפשר להשתמש בשיטה זו כדי להדפיס על נעליים, תיקים או כל פריט עשוי עור או בד.
יתרונות
- אפשר להדפיס כל תמונה באיכות הגבוהה ביותר האפשרית על בד, למעשה.
- אין הגבלת גודל.
- ההדפסה מוכנה תוך דקות ספורות (בהתאם לגודל השטח המודפס).
- אפשר להדפיס על כל חלקי החולצה (ולא רק על החזית).
- אפשר להדפיס על כל סוגי הבדים.
- ההדפסה עמידה לאורך זמן, גמישה ונוחה ללבישה.
- ניתן להדפיס גם צבעים כהים על רקע שחור וכן צללים או גראדיינטים.
חסרונות
- להדפסה בשיטה זו יש צורך בציוד מיוחד ובדיו שמקורם רק בחברה שמייצרת את המדפסות.
- עלות ההדפסה אינה זולה.
אז איזו סוג הדפסה על חולצות עדיפה?
אין תשובה מוחלטת. כמו שראינו, לכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה, וההתאמה הסופית תלויה קודם כל בכם.
לכמויות קטנות, אם אתם רוצים להדפיס בצבע אחד או שניים על בד טבעי בחרו ב- DTG או בפלקס. לכמויות גדולות השתמשו בדפוס רשת.
אם אתם רוצים ריבוי צבעים בכמויות קטנות, השתמשו ב- DTG או מדבקות ביתיות. לכמויות גדולות - DTG או סובלימציה על בדים לא טבעיים.
אם אתם רוצים לשמור על גמישות הבד ונוחות לבישה, תצטרכו להשתמש לרוב בדפוס רשת או DTG על בדים טבעיים וסובלימציה על בדים סינתטיים.
אם המחיר הוא השיקול שמנחה אתכם, השתמשו בדפוס רשת או משי בכמויות גדולות והתפשרו על מספר הצבעים. אם אינכם יכולים להתפשר על מספר הצבעים, DTG יהיה הפתרון היעיל והמהיר ביותר, במחיר די סביר.
